רקע המקרה: הלקוחה סובלת מגיל צעיר מאוד ממחלת פרקים קשה ומורכבת, הכוללת מעורבות של השלד, לצד תסמונת פיברומיאלגיה. בשל תסמיניה הקשים של המחלה והפגיעה הדרמטית ביכולת התפקוד שלה, היא לא עבדה בתקופה שקדמה להגשת התביעה. כתוצאה מכך, ובהתאם לכללי המוסד לביטוח לאומי, נבחנה תביעתה במסלול של "עקרת בית נכה". בתום הבדיקה הראשונית, קבע לה המוסד לביטוח לאומי דרגת אובדן כושר עבודה בשיעור של 65% בלבד – קביעה שלא שיקפה את חומרת מצבה ומנעה ממנה קצבה מלאה.
ההליך המשפטי: משרדנו סירב להשלים עם קביעה זו והגיש ערר מפורט לועדה הרפואית לעררים של הביטוח הלאומי. האסטרטגיה המשפטית בתיק התבססה על ניתוח מעמיק וממוקד של המונח "אובדן כושר תפקוד כעקרת בית". במסגרת הטיעונים, תרגמנו את הליקויים הרפואיים לפרמטרים תפקודיים יומיומיים ומוחשיים. הוכחנו בצורה מובהקת כי מפאת מחלתה, אין ביכולתה של הלקוחה לבצע מטלות בית בסיסיות כגון בישול, כביסה, קיפול בגדים או ניקיון, וכי ההגבלה התנועתית והכאב הכרוני שלה הם מלאים ומוחלטים.
התוצאה: הודות להצגה נכונה ומדויקת של הטיעונים התפקודיים, ועדת העררים קיבלה את עמדת משרדנו במלואה והפכה את ההחלטה הקודמת. ללקוחה נקבעה דרגת אובדן כושר עבודה בשיעור המקסימלי של 100%. כפועל יוצא מכך, היא זכתה לקצבת נכות חודשית מלאה וכן למעטפת רחבה של הטבות סוציאליות נלוות המשפרות את איכות חייה, ובהן הנחות משמעותיות בתשלומי הארנונה, החשמל ועוד. המקרה ממחיש כמה קריטי לבחון כל מסלול תביעה בעיניים מקצועיות ולדעת להציג את המגבלה הרפואית דרך הפריזמה התפקודית הנכונה.